<h1>ספר האסופות סימן קס"ט</h1>
<h2>דף קלג:</h2>
ששאלתם על הזרוע ולחיים והקיבה למה לא נהגו לתנם, והרי משנה שלימה שנוהגין בפני הבית ושלא בפני הבית ונהגו בהן אמוראי בתראי. תשובת רבינו ש"י, נאמנים עלי דבריכם מי ימחה ביד הנותנים, כל הנותן תבא עליו ברכה, אלא נהגו העם כר' אילעאי, דאמר עליהם ועל ראשית הגז, שאין נוהגין אלא בארץ ופסק תשובתו דלא מחינן בידייהו אפילו בתרוייהו, לא במתנות ולא בראשית הגז. והנותן יטול שכר שלם, וכל היכא דאמרי' נהגו, לא מיבעיא דלא דרשינן בפרקא אלא אפילו אורויי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן להו. אבל בתשובת רב האיי כתוב שכל מי שאינם נותנים חייב נידוי, דאמר רב חסדא האי טבחא דלא יהיב מתנתא וכו'. והקונים מלפנים כלפי הראש מן הגוים, והראש של הישראל, וגם הזרוע, שפטור מן המתנות כיון שניהוג הוא, שאם תמצא טריפה שמניחה לגוי, אימת מחייב בשעת זביחה, וההוא שעתא לא ברירא דתהוי דידיה אע"ג דרוב (מקומות) [בהמות] כשרות הן, דקיימא לן כשמואל דאמר בריש המוכר פירות [צ"ב ע"ב] כי אזלינן בתר רובה הני מילי לענין איסורא, אבל לענין ממונא המוציא מחברו עליו הראיה והא לאו איסורא טבלים הוא, דלית הילכתא כר' יוחנן ותו דטריפות דריאה שכיח. ואע"ג דאמר רב הונא [קל"ג ע"ב] שותף עם הכהן או עם הגוי בראש פטור מן הלחי וחייב בזרוע והקיבה, שותף ביד פטור מן הזרוע וחייב בלחיים והקיבה, שותף בבני מעיים פטור מן הקיבה וחייב בזרוע והלחיים, הכא כיון דלא ברירא משעת זביחה דלהוי ליה בבהמה כלל כל שותפות פטור ולחי מתחיל מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת ולשון נמי בכלל ואם קבע מקום למכור בשרו חייב במתנות בין לוי בין ישראל, דאפי' כהן טבח במשמע, כדדרש רבא [קל"ב ע"ב]. וקיימא לן כעולא דאמר ונתן לכהן, ואפילו לכהנת הנשאת לישראל דרב כהנא אכל בשביל אשתו, ואי יהיב דמי מתנות שפיר דמי ואי ליכא כהנא במתא משדר ליה לאתריה, דתניא [קל"ד ע"ב] מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע וכו'.
<h2>דף קלו:</h2>
ששאלתם על הזרוע ולחיים והקיבה למה לא נהגו לתנם, והרי משנה שלימה שנוהגין בפני הבית ושלא בפני הבית ונהגו בהן אמוראי בתראי. תשובת רבינו ש"י, נאמנים עלי דבריכם מי ימחה ביד הנותנים, כל הנותן תבא עליו ברכה, אלא נהגו העם כר' אילעאי, דאמר עליהם ועל ראשית הגז, שאין נוהגין אלא בארץ ופסק תשובתו דלא מחינן בידייהו אפילו בתרוייהו, לא במתנות ולא בראשית הגז. והנותן יטול שכר שלם, וכל היכא דאמרי' נהגו, לא מיבעיא דלא דרשינן בפרקא אלא אפילו אורויי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן להו. אבל בתשובת רב האיי כתוב שכל מי שאינם נותנים חייב נידוי, דאמר רב חסדא האי טבחא דלא יהיב מתנתא וכו'. והקונים מלפנים כלפי הראש מן הגוים, והראש של הישראל, וגם הזרוע, שפטור מן המתנות כיון שניהוג הוא, שאם תמצא טריפה שמניחה לגוי, אימת מחייב בשעת זביחה, וההוא שעתא לא ברירא דתהוי דידיה אע"ג דרוב (מקומות) [בהמות] כשרות הן, דקיימא לן כשמואל דאמר בריש המוכר פירות [צ"ב ע"ב] כי אזלינן בתר רובה הני מילי לענין איסורא, אבל לענין ממונא המוציא מחברו עליו הראיה והא לאו איסורא טבלים הוא, דלית הילכתא כר' יוחנן ותו דטריפות דריאה שכיח. ואע"ג דאמר רב הונא [קל"ג ע"ב] שותף עם הכהן או עם הגוי בראש פטור מן הלחי וחייב בזרוע והקיבה, שותף ביד פטור מן הזרוע וחייב בלחיים והקיבה, שותף בבני מעיים פטור מן הקיבה וחייב בזרוע והלחיים, הכא כיון דלא ברירא משעת זביחה דלהוי ליה בבהמה כלל כל שותפות פטור ולחי מתחיל מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת ולשון נמי בכלל ואם קבע מקום למכור בשרו חייב במתנות בין לוי בין ישראל, דאפי' כהן טבח במשמע, כדדרש רבא [קל"ב ע"ב]. וקיימא לן כעולא דאמר ונתן לכהן, ואפילו לכהנת הנשאת לישראל דרב כהנא אכל בשביל אשתו, ואי יהיב דמי מתנות שפיר דמי ואי ליכא כהנא במתא משדר ליה לאתריה, דתניא [קל"ד ע"ב] מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע וכו'.
